מרכז הקולנוע בטאליה
קולנוע בטאליה הוא אולם מופעים הממוקם בכיכר בטאליה בעיר פורטו, פורטוגל.
אולם "היי-לייף" (High-Life), שנוסד ב-1906, שהיה במקור ביריד סאו מיגל, היכן שנמצאת כיום כיכר בואביסטה, וכבר עבר פעם אחת לגני קורדואריה, התמקם באופן קבוע בכיכר בטאליה ב-1908, תחת השם "אולם היי-לייף החדש" (Novo Salão High-Life). זה היה הקולנוע הראשון שהקרין הקרנות פתוחות לציבור, באחריות מנואל דה סילבה נבס (Manuel da Silva Neves) ואדמונד פסקו (Edmond Pascaud), שהקימו את חברת "נבס & פסקו" (Neves & Pascaud), שהיה לה תפקיד חשוב בהפצת הקרנות הקולנוע בפורטו. נקרא קולנוע בטאליה מאז 1913, וב-1944 החלו עבודות ההריסה של מבנה הקולנוע המקורי ובניית קולנוע בטאליה החדש, שנחנך ב-3 ביוני 1947.
החל משנות ה-30, פורטוגל חיה תחת משטר המדינה החדשה, שיצר פער כרונולוגי ואידיאולוגי בין חזית האמנות האירופית לאמנות הפורטוגלית. השפה האדריכלית שנכפתה על ידי משטר זה הדגישה לאומיות וביקשה להשתמש באיקונוגרפיה עממית ומונומנטליות.
הפרויקט של המבנה החדש, על ידי האדריכל ארתור אנדראדה (Artur Andrade), כלל תכנון מקדים ב-1942, גרסה שנייה ב-1944 והעיצוב הסופי, שתוכנן ב-1945 והושלם ב-1947. הגרסה הסופית היא התפתחות מעיצוב בסגנון אר דקו לצורות דינמיות, כתוצאה מדרישות עיריית פורטו והחלטות המחבר, שניצל את יכולות החומרים (במיוחד בטון וזכוכית), ומראה השפעות מהסגנון הבינלאומי. האולם הראשי מכיל 950 מקומות המחולקים בין האולם (346), היציע (222) והמרפסת (382).
הקולנוע משלב אדריכלות, פיסול וציורי קיר, הקשורים כאן לאמנות הקולנוע. יצירות אמנות אלה הדגישו את אופיו השנוי במחלוקת – עבודות של ז'וליו פומאר (Júlio Pomar) (פרסקות בפואיה), אוגוסטו גומס (Augusto Gomes) (תבליט גבוה באולם הראשי), אנטוניו סמפאיו (António Sampaio) (ציור במדרגות הגישה), אמריקו סוארס בראגה (Américo Soares Braga) (תבליט נמוך בחזית) וארלינדו רושה (Arlindo Rocha) (פסל של האלה הרומית פלורה בפואיה הגישה ליציע), רובן בסגנון ניאו-ריאליסטי, שחלקן יהיו נתונות לצנזורה.
בעת חנוכת המבנה, אחת משתי הפרסקות של ז'וליו פומאר, המתייחסת לחגיגות סאו ז'ואו של פורטו, לא הושלמה. זאת בגלל שהאמן היה כלוא בשל התנגדותו למשטר סלזאר, ומסיבה זו השלים את הפרסקות רק באוקטובר אותה שנה. ביוני 1948, לואיס דה פינה (Luís de Pina), ששימש כראש העיר פורטו, הורה להסתיר את הפרסקות ולשנות את התבליט הנמוך של אמריקו סוארס בראגה כדי להסיר חרמש ופטיש מקוצרת ופועל, בהתאמה.
בינואר 2017 הוכרז כי קולנוע בטאליה מושכר לעיריית פורטו ל-25 שנים, בתשלום חודשי של עשרת אלפים אירו. המבנה ישמש להקמת קולנוע עירוני ולקידום פרויקט תרבותי, שיכלול אולמות הקרנה, לימוד ומחקר.
ביולי 2017, העירייה הכריזה על עבודות שיפוץ בקולנוע בטאליה, שהחלו ב-2019. ההשקעה הוערכה בכשני מיליון אירו לעבודות, 500 אלף אירו לציוד וריהוט, ו-550 אלף אירו שנתיים לתפעול, תחזוקה ומשאבי אנוש; התכנות יעלה 250 אלף אירו שנתיים. פרויקט האדריכלות היה באחריות אטלייה 15, של האדריכלים אלכסנדרה אלבס קוסטה (Alexandre Alves Costa) וסרז'יו פרננדז (Sérgio Fernandez).
הקולנוע החדש מציע שני אולמות הקרנה להצגת פורמטים דיגיטליים ואנלוגיים: האולם הגדול (341 מקומות) ואולם הסטודיו – במרפסת השנייה של האולם הראשי המקורי (126 מקומות). אולם בייבי הפך למרחב רב-תכליתי ושוחזר סלון התה הישן. המרכז כולל גם חלל גלריה המוקדש לאמנויות חזותיות, ספרייה מתמחה בקולנוע ומדיה-טק המוקדש למורשת הקולנועית של העיר פורטו, וציוד המאפשר נגישות לאנשים עם מוגבלות בניידות. על גג הבניין הותקנה מרפסת.
מותו של ז'וליו פומאר ב-2018 סיכל את הכוונה לבצע מחדש את הפרסקות של הצייר, שהוא היה מוכן לעשות. השכבות הרבות של צבע שיושמו מאז 1948 העלו ספק לגבי אפשרות השחזור שלהן, אולם אלה התגלו מתחת לשבע שכבות ושוחזרו.
מגפת הקורונה עיכבה את חנוכת מרכז הקולנוע בטאליה החדש, שנפתח סוף סוף לציבור ב-9 בדצמבר 2022, תחת הניהול האמנותי של גיירמה בלאנק (Guilherme Blanc). המבנה קיבל שם זה מכיוון שאינו מוגבל להקרנת סרטים ומתבדל ממרחבי הקרנת קולנוע לא-מסחריים אחרים בפורטו.
