מבצר סאו פרנסיסקו קסייר דו קייז'ו
מבצר סאו פרנסיסקו קסייר נמצא במחוז נבוגילדה (Nevogilde), במחוז ובמחוז פורטו, בפורטוגל.
במיקום שולט על האוקיינוס האטלנטי ובמרחק קצר משפך נהר הדואורו (Douro), הוא ידוע גם כמצודת הגבינה (Castelo do Queijo) מכיוון שלפי המסורת, נבנה על סלע גרניט עגול, בצורה דומה לגבינה (סלע הגבינה).
היסטוריה:
מצודת הגבינה
בהריסות באמצע המאה ה-17, שימש כיסוד לביצור ימי קטן זה, שנבנה על חשבון עיריית העיר פורטו במהלך מלחמת השחזור של העצמאות הפורטוגלית (1640-1668), בתכנון המהנדס הצבאי הצרפתי מיגל דה לאקול (Miguel de l'Ècole), כאשר העבודה נוהלה על ידי פרננדו סזאר דה קרבאליאיס נגריירוס (Fernando César de Carvalhais Negreiros) (קפטן בצי המלכותי).
בתחילת המאה ה-18, ב-1717, מועצת העיר פורטו ביקשה מז'ואו החמישי (D. João V) (1706-1750) להוציא אותו מכלל שימוש, בטענה שהמצודה "הנקראת הגבינה" הייתה "חסרת תועלת ומיותרת" ושרק שימשה "ליצירת הוצאה גדולה לקופת העיר הזו, בתשלום לפקידים שמונו לטיפול במצודה האמורה, שם הם מעולם לא מתגוררים, מנצלים את נוחות השכר". עם זאת, חוות הדעת של מועצת המלחמה של המלך דחתה בקשה זו ב-1720.
בהקשר של המלחמות הליברליות, במהלך המצור על פורטו היה תפוס על ידי הכוחות השמרניים של דום מיגל (D. Miguel) (1828-1834), למרות ההפגזה המשולבת של הארטילריה מהסוללות של לוז (Luz) ואוניות הצי הליברלי של דום פדרו (D. Pedro) (1826), שפגעו קשות במבנה שלו. לאחר קרב לורדלו (Lordelo) הוא ננטש ונבזז על ידי האוכלוסייה.
נמסר למשמר פלוגת הוותיקים (1839), במהלך מרד מריה דה פונטה (Maria da Fonte) (1846), לאחר שנתפס על ידי כוחות המועצה של פורטו, הופגז על ידי הפריגטה "איריס", הנאמנה לממשלת מריה השנייה מפורטוגל (1826-1828, 1834-1853). ב-1890, נמסר למשמר הפיסקלי ששמר עליו עד 1910
מהמאה ה-20 ועד ימינו: הוכרז כנכס בעל עניין ציבורי בצו מס' 23.684 מה-20 במרץ 1934. ב-1949 הועבר לגרעין החטיבה הימית של הלגיון הפורטוגלי של פורטו שהיה מוצב שם עד ה-25 באפריל 1974. אזור ההגנה המיוחד שלו הוגדר בצו DG מס' 99 מה-26 באפריל 1961.
כיום משוחזר ובמצב מושלם, נמצא תחת משמר אגודת הקומנדו (סניף הצפון) המחזיקה שם מוזיאון היסטורי-צבאי ותכנית אירועי תרבות ובידור, פתוחה לציבור הרחב.
מאפיינים: המבצר מציג תכנית בצורת פוליגון משולש עם חומות אבן מוצקות, מעוטרות בעמדות שמירה מחומשות בפינות המכוסות בכיפות. במשטח העליון, פלטפורמות ירי רחבות, מעוטרות בתותחים היסטוריים, ומבני השירות (בית הפיקוד, מגורי החיילים, מחסן תחמושת ובור מים).
ההגנות מושלמות על ידי תעלות, גשר מתרומם ושער מונומנטלי לגישה בתכנית נסוגה, מצד היבשה (צפון), בצורת קשת, מעליו מגן עם סמל פורטוגל.
מזבח, תחת הגנתו של סאו פרנסיסקו קסייר, היה ממוקם במקור באולם בית הפיקוד של המבצר.
