בהקפת הקהילה היהודית של פורטו הסרט רצח העם של ליסבון
כחלק מעבודת ההסברה של הקהילה היהודית של פורטו הופק על ידי הקהילה סרט אודות הטבח הנורא שנעשה ביהודי ליסבון בשנת 1506.
זה קרה במשך שלושה ימים, בין 19 ל-21 באפריל 1506, ונודע כטבח ליסבון: תושבי העיר התאספו במעשה מרד ותקפו את הנוצרים החדשים, כלומר היהודים. הם פרצו לבתיהם וגררו אותם לרחובות. הם עונו, בותרו ונשרפו. מעריכים שנרצחו יותר משלושת אלפים איש.
"היה די בניצוץ אחד כדי שמיתוסים עתיקים נגד היהודים יובילו לאסון. המדורות היו בגובה בתים, בעיר מלאה בגופות מרוטשות וראשים נישאו על קצות חניתות", מתאר גבריאל סנדרוביץ, נשיא הקהילה היהודית של פורטו, שהחליט לציין את התאריך בהשקת סרט תיעודי המזכיר את האירוע: "1506 – רצח העם בליסבון", בבימויו של לואיס ישמעאל ובהפקת לייטבוקס.
"בעשור האחרון, במסגרת משימתנו לקידום התרבות וההיסטוריה היהודית, הקמנו שני מוזיאונים והפקנו מספר סרטים, אחד מהם הוא הסרט הפורטוגזי המעוטר ביותר בפרסים בינלאומיים בכל הזמנים ('1618' – על ביקור האינקוויזיציה בעיר פורטו). מכיוון שרצח העם בליסבון היה אבן דרך משמעותית ביותר בהיסטוריה היהודית האירופאית, החלטנו גם להתקדם עם הפקה זו, שתוכננה ונכתבה מאז 2020", מספר מייקל רותוול, האחראי על המחלקה התרבותית של הקהילה היהודית של פורטו.
"הסרט הוא באמת סרט תיעודי. אין בו רומנטיקה. הוא מבוסס 100% על עובדות אמיתיות, כמו כל הסרטים הקודמים שלנו. לקהילה שלנו יש מטרות של קידום הדת, ההיסטוריה והתרבות היהודית, היא לא 'עושה סרטים'", מדגיש רותוול. "יש אינספור מקורות מהתקופה שנחקרו על ידי מחלקת המחקר ההיסטורי שלנו, והתסריט נבדק על ידי הקתדרה ללימודים ספרדיים אלברטו בנבניסטה, באוניברסיטת ליסבון, בפרסונה של פרופסור סוזנה מתאוס."
מאז ימי הביניים, היהודים שחיו בחצי האי האיברי "היו גוף חברתי נפרד, חיו בדרך כלל באזורים מיוחדים, הרובעים היהודיים, ויכלו לקיים את דתם", אך נתפסו בחשדנות, מסבירה ההיסטוריונית סוזנה מתאוס. יהודים רבים עבדו עבור המלך בגביית מיסים ובארגון החשבונאות הציבורית, מה שכשלעצמו כבר הצדיק את העוינות. חלקם היו צורפים או הלוו כספים בריבית, וחיו טוב יותר מרוב האוכלוסייה.
ב-1496 המלך דון מנואל התחתן עם דונה איזבל, בתם הבכורה של המלכים הקתולים. אחד מתנאי חוזה הנישואין היה שהמלך הפורטוגזי יצווה על גירוש היהודים והמוסלמים, וכך עשה. רק אלה שהתנצרו יכלו להישאר במדינה. יהודים רבים התנצרו – הם הנוצרים החדשים. ב-1497 המלך ציווה על המרה כללית. הוא הורה לסגור את כל נמלי היציאה וציווה לאסוף את כל היהודים ולהביאם בכוח לטבילה. הם כונו נוצרים חדשים וניתנו להם 20 שנה לנטוש את אמונותיהם ומנהגיהם היהודיים. אך רבים המשיכו, בסתר.
הטבח: אלימות חסרת תקדים
הכל החל בכנסיית סאו דומינגוס בליסבון. החלו לדבר על תופעת אור שהתרחשה שם ואנשים פירשו אותה כנס. האוכלוסייה החלה לנהור לכנסייה לראות את הנס, והתאספו יותר ויותר אנשים. ב-19 באפריל 1506 הכנסייה הייתה מלאה. אור זהר על הצלב בכנסייה וההמון שמח. אבל היה נוצרי חדש שאמר שזה לא נס בכלל, שזה רק השתקפות מאחד הנרות הדולקים. זה מה שהצית את האלימות. האיש נגרר לרחוב ונרצח. מאז, ההמון לא עצר.
"הם פרצו לבתי היהודים, גררו אותם החוצה והובילו אותם למדורות, כדי לשרוף אותם. איננו יודעים אם כולם היו נוצרים חדשים, אין לנו דרך לדעת", מספרת סוזנה מתאוס. "הטבח נמשך שלושה ימים והיה באלימות קיצונית. זו הייתה תופעת המונים לא רציונלית. לכל הפחות, נהרגו 2,000 איש, אך סביר יותר שמספר ההרוגים קרוב ל-4,000", אומרת ההיסטוריונית. המלך הוזהר ושלח רשויות אזרחיות וצבאיות לשלוט באלימות. הם הצליחו רק ביום השלישי.
הטבח מתועד במספר כרוניקות שנכתבו על ידי עדי ראייה, בהתכתבויות של סוחרים, יש סדרה של תקנות מלכותיות שמנסות להעניש את האשמים, מופיעות ידיעות בכל רחבי אירופה. "זה היה אירוע משפיע מאוד בכל אירופה ונשאר בזיכרון האנשים שחוו אותו, יותר מ-30 שנה לאחר מכן עדיין המשיכו לדבר עליו."
הנסיבות הכלליות היו גם מאוד לא מיטיבות: אלה היו שנים של מגפה אנדמית, בצורת, יבולים גרועים ורעב. המלך וחצר המלוכה כבר לא היו בליסבון, הם ברחו מהמגפה. וכמו תמיד ברגעים של משבר כאלה, מנסים למצוא אשם, שעיר לעזאזל. היהודים המומרים נתפסו כאויב נסתר בתוך החברה, מה שהוביל לחשדנות וקנאות גוברת שהובילה בסופו של דבר לאלימות חסרת התקדים הזו.
הסרט החדש נועד להנציח את זכר הקורבנות ולהזכיר את הסכנות של שנאת יהודים, במיוחד לאור האירועים האחרונים בעולם והעלייה באנטישמיות. כפי שציין נשיא הקהילה היהודית, "די בניצוץ אחד" כדי שאירועים כאלה יחזרו על עצמם.
