מבט מבחוץ לא היה מגלה שום דבר יוצא דופן בסיפור של רעות (28) וסרגיי (33). היא, בחורה מראשון לציון שעובדת באדמיניסטרציה במוסד אקדמי. הוא, הנדסאי חשמל שעלה מקזחסטן בגיל 4 והתגורר ברחובות. אבל בנובמבר 2022, הם קיבלו החלטה שהפתיעה את כולם – לארוז את החיים ולעבור לפורטו, העיר השנייה בגודלה בפורטוגל.
"הכל התחיל כשקיבלתי את הדרכון הפורטוגלי," משחזרת רעות את נקודת המפנה. "היינו זוג צעיר אחרי חתונה, וכששאלנו את עצמנו 'מה הלאה?' הבנו שאנחנו רוצים משהו שונה. התחלנו לקרוא על אנשים שעשו מעבר כזה, וככל שחקרנו יותר, כך התאהבנו ברעיון."
פורטו יעד מיוחד לרילוקיישן
מדוע דווקא פורטו? "כשביקרתי בעיר לקחת את הדרכון, הרגשתי שזה המקום הנכון עבורנו," מסבירה רעות. "יש כאן תמהיל מרתק של ישן וחדש – רחובות היסטוריים לצד חיי תרבות עכשוויים, קהילות מגוונות, ואווירה שמזכירה קצת את תל אביב של פעם."
המעבר עצמו היה הרפתקה של ממש. "טסנו לליסבון עם שני החתולים שלנו, פוטין וסנואו," הם מספרים. "שכרנו רכב ונסענו לפורטו, לדירה זמנית שסידרנו מראש. זה היה מסע מתיש אבל מרגש."
בעוד רעות ממשיכה לעבוד מרחוק במשרה הישראלית שלה, סרגיי מקים עסק בתחום הקרמיקה והאמבטיות. "יש כאן הזדמנויות עסקיות מעניינות," הוא מציין. "השוק פתוח לרעיונות חדשים ויש ביקוש לבעלי מקצוע מיומנים."
את זמנם הפנוי הם מקדישים לגילוי העיר דרך הרגליים והקיבה. "פורטו היא גן עדן לחובבי אוכל ותרבות," הם מתלהבים. "יש כאן בתי קפה היסטוריים, מאפיות מסורתיות, וחנויות ספרים עתיקות – כולל זו שהשפיעה על ג'יי קיי רולינג בכתיבת 'הארי פוטר'."
האתגרים? "העליות בעיר הן לא פשוטות," הם צוחקים. "וחסרים קצת פארקים ירוקים. אבל האתגר הגדול ביותר הוא הביורוקרטיה. תהליך איחוד המשפחות עבור סרגיי, פתיחת חשבון בנק, והסדרת כל המסמכים – זה מצריך המון סבלנות."
למרות הקשיים, הם מרגישים שהמעבר היה שווה. "הפורטוגזים מקבלים אותנו בחום למרות פערי השפה," הם מספרים. "כבר יצרנו קשרים עם הקהילה הישראלית המקומית, והשתתפנו בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת. המשפחות שלנו מגיעות לביקורים תכופים – זה אחד היתרונות של מגורים באירופה."
"פורטו היא עיר שמתאימה לכל אחד," הם מסכמים. "היא מציעה איכות חיים גבוהה למי שמחפש להאט את הקצב. נכון, היא פחות מפותחת מערים אחרות באירופה, אבל דווקא זה חלק מהקסם שלה. למדנו לנשום עמוק, להיות סבלניים, ולזכור שבסוף הכל מסתדר."
ולגבי העתיד? "אנחנו לא יודעים אם נישאר כאן לתמיד," הם מודים. "בינתיים אנחנו נהנים מהרגע, מטיילים, מגלים את העיר, ובונים לנו שגרת חיים חדשה. החלטנו שלא להחליט – ופשוט לתת לחיים להוביל אותנו."
